סדציה היא שיטת טשטוש שמתבצעת באמצעות עירוי בו מקבל המטופל חומרי הרדמה דרך הוורידים. גז צחוק, לעומת זאת, היא טכניקת טשטוש בה המטופל מרכיב מסכה עם גז צחוק ושואף אותו דרכה. את שיטת הטשטוש בוחר רופא השיניים עבור הילד על מנת להשיג את פרוצדורת הטיפול הכי אפקטיבית עבורו: מינימום כאבים ומקסימום פרודוקטיביות במהלך ביצועו, הלכה למעשה.

הילד במהלך הטשטוש

הטשטוש עשוי להיות קל או כבד. גז צחוק וסדציה קלה הנם טשטושים קלים, וזאת לעומת סדציה עמוקה שנחשבת לטשטוש כבד. בעוד בראשונים – הילד בהכרה, אך מגיב פחות בחדות לכאבים, בשניים – הילד בהרדמה כמעט מלאה, במצב ישנוני.

פרוצדורות טיפוליות באמצעות סדציה

סדציה נועדה לביצוע פרוצדורות טיפוליות בדרגים שונים, החל מהזרקת חומרי הרדמה על ידי רופא השיניים ועד למטרת העל, ביצוע הטיפול שבעטיו ניתנו ההרדמות: טיפול שורש, טיפול בחבלות דנטליות, ועוד. ההורים נדרשים להציג תוצאות בדיקות דם של הילד בטרם הטיפול. העירוי נערך על ידי רופא מרדים המתמחה בסדציות, כמו כל עירוי אחר, אלא שכאן – לא מזינים את הילד בוויטמינים ומינרלים, אלא בחומרי טשטוש ייעודיים. הילד מטושטש בכל גופו בתוך דקות והרופא יכול לבצע את ההרדמה הפנימית בחלל הפה ולאחריה את מהלכי הטיפול הנדרשים.

פרוצדורות טיפוליות באמצעות גז צחוק

גז צחוק אינו מצריך רופא מרדים חיצוני, אך רופא השיניים המבצע צריך להיות בעל הכשרה בהפעלתו. גז הצחוק ניתן באמצעות מסכה שהילד צריך להרכיב על אפו. הריח של גז הצחוק מיישם, הלכה למעשה, את הטשטוש כעבור דקות ספורות. מאותו רגע, הרופא יכול ליישם זריקות הרדמה ולבצע את פרוצדורות הטיפול לאחריהן.

קביעת סוג הטשטוש

סוג הטשטוש, סדציה או גז צחוק, נקבע על ידי רופאו של הילד, בהתאם לסוג הטיפול שהילד עתיד לעבור. חבלה דנטלית היא דרג הטיפול המורכב ביותר, וכמוהו גם עקירה (נדיר, אך עלול להתרחש במקרה של חבלה או שן עודפת). זאת, לעומת טיפולים שגרתיים כמו סתימות וטיפולי שורש לטיפול בעששת. בדרך כלל, בדרג הטיפולים המורכב יותר נהוג לתת סדציה וכאשר משימות הטיפול מורכבות פחות, נהוג לתת גז צחוק. הדבר, כאמור, נתון לשיקולו הבלעדי של הרופא בכל סיטואציה.